איך להתמודד עם מחסומים בכתיבה ספרותית
מאת: קטי פישר
"אני מרגיש חסום ולא מצליח כבר כמה שבועות לכתוב משהו משמעותי, אני משרבט מילים ומוחק, לבסוף המסך נשאר ריק, מה יהיה? איך להתמודד עם מחסומים אלה?"
האם המצב הזה מוכר לכותבים שבינכם?
אני מניחה שמחסומים בכתיבה מוכרים להרבה מהכותבים. לעיתים מחסומים אלה מופיעים תוך כדי תהליך הכתיבה של סיפור או ספר, ולעיתים לאחר סיום פרויקט כתיבה אחד, כשרוצים להתחיל יצירה חדשה.
גם אני נמצאת במצב הזה בזמן כתיבת המאמר שלפניכם ומנסה להתמודד עם מחסום הכתיבה שלי, תוך כדי ההצעות שאציג כאן. אלה מספר הצעות שהציעו לי וכמה שצברתי מניסיוני האישי במהלך השנים מאז שהתחלתי לכתוב סיפורים ומאמרים.
סוגי מחסומים בכתיבה:
למען הסדר הטוב, לפני שאנסה להציע את אותן מספר ההצעות המתייחסות לשאלה "איך להתמודד עם מחסומים בכתיבה", אחלק את סוגי המחסומים על פי הופעתם אצל כותבים בשלבים שונים במהלך הכתיבה או לפני תחילת הכתיבה, כפי שאני רואה זאת:
§ "אני רוצה לכתוב אבל..." – מחסומים שמופיעים אצל אלה שרוצים לכתוב, אך עדין לא עשו זאת.
§ "התחלתי לכתוב ולא יודע איך להמשיך" – מחסומים שמופיעים אצל אלה שהתחילו לכתוב ונתקעו, כולל את אלה שזו להם הפעם הראשונה, וגם את אלה שכתבו בעבר ונתקעו במהלך הכתיבה הנוכחית.
§ "סיימתי פרויקט כתיבה גדול, הספר בשלבי הפקה, אבל עכשיו מזה כמה חודשים אני לא מצליח לכתוב" – מחסום כתיבה אצל כותבים שכתבו בעבר, פרסמו את היצירות שלהם, או שלא פרסמו, ועכשיו הם רוצים לכתוב יצירה חדשה (כאמור, אני נמצאת בחלק הזה).
מחסומים מהסוג של "אני רוצה לכתוב אבל":
בדרך כלל הם באים לידי ביטוי באמירות הבאות ובאופן הבא:
- "אין לי כישרון מיוחד לכתיבה" – חוסר ביטחון ביכולת הכתיבה וביקורתיות יתר שבולמת אותם לגמרי.
- "חסרה לי השראה" – אלה המאמינים במיתוס ההשראה שמגיעה מאי שם וממתינים לה.
- "אין לי זמן" – אנשים שרוצים לכתוב, אבל לא מכניסים את זה ליומן שלהם בסדר עדיפות גבוה, כנראה גם בגלל שני המחסומים הקודמים, ואז נוכל לשמוע מהם שיום אחד כשהם יתפנו, אז הם יכתבו את ספר חלומותיהם.
איך להתמודד עם מחסומים אלה:
באשר לכישרון – הוא אמנם הכרחי בכתיבה ספרותית, אך רחוק מאוד מלהיות מספיק. אף פעם לא נוכל לדעת אם אנו כישרוניים כל עוד לא נתיישב לכתוב ונתמיד בכך. יש להניח בצד את השיחה בראש בכול הקשור לביטחון ביכולת הכתיבה וגם את הביקורתיות ופשוט לכתוב. לשיחות האלה יש נטייה לחזור שוב ושובו חשוב לא לתת להם לנהל אותנו. עד כמה שזה נשמע מפתיע, לעיתים גם לסופרים ידועים מתרוצצות בראש השיחות האלה, גם לאחר שיצירותיהם זכו להערכה והצלחה ציבורית. הדבר החשוב ביותר הוא מחויבות. על הכותב להיות מחויב לכתוב ולהתמיד בכך.
מיתוס ההשראה – מי שמחכה להשראה כדי להתחיל לכתוב, יכול לחכות. היא לא תגיע כל עוד לא מתחילים לכתוב. ההשראה מגיעה תוך כדי כתיבה. גם כאן הדבר החשוב ביותר הוא מחויבות לכתיבה.
זמן – כולנו עסוקים בדברים שונים ובפעילויות שונות, עם זה בעבודה וקריירה ואם בעבודות הבית. אם לא נכניס את הכתיבה ללוח הזמנים שלנו ביומן בסדר עדיפות גבוה, לא נגיע לכתיבה. מי אמר שאותו היום שבו אתם חולמים להיות פנויים בכלל יגיע. אם הכתיבה חשובה לכם, הזמן הוא תמיד עכשיו. גם כאן שם המשחק הוא מחויבות ו"חוסר הזמן" הוא רק תירוץ.
מחסומים מהסוג של "התחלתי לכתוב ולא יודע איך להמשיך":
- אצל כותבים מהסוג הזה, הרבה פעמיםחסר רעיון מגובש – לא ברור להם מה הפרויקט שלהם, או במילים אחרות, מה הם רוצים להגיד ומה הערך שהם רוציםלהעביר לקורא.
- הרבה פעמים הכותבים לא מכירים אתהמבנה בסיסי של סיפור - אם מדובר בסיפור קצר – יש ללמוד את המבנה הבסיסי של סיפור שעובד ויוצר עניין ועל פי זה לבנות את הסיפור.
- אם מדובר בספר –יש לגבש את הרעיון המרכזי המהווה את השלד של היצירה, ולתכנן את הספר על פי המבנה של סיפור באשר הוא סיפור. יש לבנות שלד של חלוקה לפרקים וחלקים.
- כמובן, למחסומים אלה יכולים להתלוות גם המחסומים מהסוג הראשון שהזכרתי קודם.
- כדי להתמודד עם מחסומים אלה ביתר קלות ויעילות, מומלץ להיעזר בסדנה לכתיבת סיפורים, או בעורך ספרותי שילווה את תהליך הכתיבה.
מחסומים מהסוג של "סיימתי פרויקט כתיבה גדול, אבל עכשיו מזה כמה חודשים אני לא מצליח לכתוב":
איך להתמודד עם מחסומים בכתיבה מהסוג הזה:
ראשית, מציעה להירגע ולא להילחץ.
אני יודעת שפרק הזמן הזה גורם לאי שקט, ורובנו כיוצרים וכותבים מנסים לשנות את מצב התקיעות. אך אני מוצאת שהפתגם הצרפתי הידוע המתייחס לרצון לשנות, המוכר יותר בגרסתו האנגלית, האומר –
The more you try to change it, the more it stays the same"", מתאים גם כאן.
ובתרגום חופשי לעברית – "ככול שאתה מנסה יותר ויותר לשנות זאת, כך זה נשאר אותו הדבר". במצב של תחושת תקיעות ומחסום בכתיבה, יש מקום לשחרר את הרצון לשנות את המצב הזה ופשוט להיות עם תחושה זו. לפעמים הדברים בתוכנו מתבשלים לאט וזמן הדגירה לא ידוע לנו מראש.
בהקשר זה, דבריו של מאיר ויזלטיר זכרו לברכה, שהלך לעולמו לא מזמן, מלווים אותי מאז ששמעתי אותם מפיו בזמן הסדנה לשירה בהנחייתו. סדנה בה השתתפתי במסגרת לימודיי באוניברסיטת חיפה בחוג לספרות עברית והשוואתית. הוא הדגיש שכותבים צריכים מידי פעם לדעת "להתבטל" ולא לעשות דבר, כי מתוך זמן "הבטלה" הזה ייוולדו חומרים מעניינים שישמשו את הכותב ביצירתו.
החתול שלי שומר על עמדת הכתיבה בזמן שאני בזמן "בטלה"
זה הזמן להקשבה והתבוננות, פנימה והחוצה.
והנה כמה מילים על הקשבה והתבוננות במיוחד בזמן מחסומים בכתיבה:
אחרי ששחררנו את הרצון לשנות את מצב התקיעות, כדאי לצאת החוצה למרחב הפתוח, להתבונן בטבע מסביב ולתת לו לדבר אלינו. כל מה שהכותבים צריכים לעשות במרחב הפרוס לפניהם, הוא להקשיב. מפתיע לגלות כיצד הטבע יכול לדבר אלינו. על פי רוב, אנו עסוקים בשיח פנימי, או נכון יותר בפטפוט פנימי בראש, לכן אנו לא באמת שומעים ורואים את מה שקורה בחוץ. ההזמנה כאן לעצור את השיח הפנימי ולתת מקום לחוץ לדבר אלינו.
ואם אנחנו כבר נמצאים בחוץ, כדאי לנו להקשיב גם לשיח בין האנשים השונים: אם בסופרמרקט, בתחנת אוטובוס, בבתי קפה, בקופת חולים ועוד. המשפטים שאפשר לשמוע, יכולים להיות בסיס לאיזה שהוא רעיון לסיפור ואף ניתן להשתמש באותם המשפטים עצמם ולשלב אותם ביצירה בעתיד.
מלבד זאת, ההתבוננות באנשים וההקשבה להם, עוזרת באפיון הדמויות בסיפורים ובבנייה שלהם בצורה שיוצרת אמינות, שהרי היצירה הספרותית יש בה משום חיקוי מציאות.
הצעה נוספת לזמן שכזה, חשובה לא פחות, לפחות בעיניי, היא למלא את עצמנו בפעילויות שאנו אוהבים, אם זה לקרוא, לשמוע מוזיקה, לרקוד, לראות סרטים, הצגות, להשתתף בפעילויות ספורטיביות, לצאת לטיולים בטבע ובעולם, כל אחד לפי אהבתו. חשוב למלא את המצברים, משם יצאו חומרים מדהימים.
אם אתם נמנים על קבוצה זו, כנראה שאתם צריכים למלא מצברים. ראו בזמן הזה ברכה. אם תשחררו ותקבלו זאת באהבה, משם תגיע היצירה.
אז, אם אתם הכותבים מרגישים לעיתים חסומים, בִּדְקוּ לאיזו קבוצה אתם שייכים. אני מקווה מאוד שהצעותיי יעזרו, ולוּ במעט, לענות על השאלה איך להתמודד עם מחסומים ואף לשחרר כמה מהם.
קטי פישר – פיית הסיפורים – סופרת, כתיבה יוצרת, עריכה ספרותית
טל' 052-3836231
